שיחה עם דיקנית הפקולטה למדעי הרוח על מחאת הסגל הזוטר ועל תפקיד הפקולטה
בתאריך 12.4.2022 מספר נציגי וועד מדעי הרוח נפגשו עם דיקנית הפקולטה למדעי הרוח פרופ׳ רחל גלי צינמון. עיקרי השיחה מובאים פה, ונוגעים במחאת סגל ההוראה והמחקר והאופק של מדעי הרוח במדינת ישראל ובכלל.
מאת: רועי אסקירה
___________________________________________________________________________________
הובא לידיעתנו שסוגרים איזושהי תוכנית בתואר שני לתרבות, מתוך הבנה שמחד יש מספר תלמידים נמוך ומאידך כפילות וחפיפה בקורסים בין התוכניות.
״הפקולטה שלנו היא פקולטה גדולה שמורכבת מחמישה בתי ספר שבתוכם חוגים ובתוכם - יש תכניות. באופן טבעי יש תחומים משיקים, קרובים, רחוקים ויש ריבוי וכפילויות. לפעמים אנחנו מגלים אותם לבד ומנסים לצמצם אותם. לפעמים אנחנו לא. לפעמים יש כפילויות כי אלה זוויות אחרות, ובכלל מדעי הרוח במהות שלהם זה המגוון״.
אחת השאלות שבאנו איתן אלייך היא באמת השאלה הזו. מצד אחד מגוון מניע את הפקולטה, מצד שני אנו מבינים שיש רצון לקצץ.
״לא. אין רצון לקצץ. אתם אנשי אקדמיה, השפה היא קריטית. ״רצון לקצץ״ היא בחירת מילים בעייתית מאוד. אף אחד לא רוצה לקצץ. אין תוכנית לקצץ את מדעי הרוח. לא באוניברסיטה, בטח לא אנחנו את שלנו. אף אחד לא רוצה, נהפוך הוא. אנחנו לא רווחיים כבר המון זמן והאוניברסיטה נותנת לנו לחיות ולא השתנה שום דבר. אין לנו הרבה תלמידים ויש לנו תחומים שיש בהם רק שלושה תלמידים וכמו שקראתם אתם באתרים שלכם (הדקאנית מתייחסת לפוסט הזה ב-tau confessions - ר״א), יש סטודנטים שגם אומרים ׳למה באוניברסיטת תל אביב אם אני לומד מחשבים או משפטים אני צריך להיות מתורגל בקורס של 30 ואתם מתורגלים בקורס של שלושה׳, ומישהו עונה לו ׳זה שדופקים אותכם אומר שצריך לדפוק אותנו?׳.
״אז אני אומרת שבין 100 תלמידים בכיתה לבין 3 בכיתה יש גוונים. אז אנחנו, כדי להיות הגונים בהינתן משאבי זמן ואנרגיה מוגבלים, וגם כדי לחדש - איפה שאין לנו יותר תלמידים אנחנו עושים שינויים. אין תוכנית לקצץ את מדעי הרוח. אין תוכנית רשמית כזו. יש תוכנית להיות אטרקטיביים. יש תוכנית להתחדש. כחלק מזה אנחנו מגלים שאותו קורס נלמד בשני מקומות – אין סיבה. אין סיבה. אז זה מה שקורה״.
תוכלי לספר לנו על התוכניות להתחדשות ויצירת אטרקטיביות?
״חלק מההתחדשות שמתרחשת קשורה לתוכנית הפיתוח האקדמית בבית הספר ללימודי תרבות. לפני 13 שנה הייתה שם תוכנית אחת עם התמחויות ומשום מה הם התפצלו, ואי אפשר יותר לאפשר את הפיצול הזה כי שוב, אין תלמידים. פשוט אפס תלמידים בחלק מההתמחויות. מדובר על דוקטורנטים ומסטראנטים. כשאין תלמידים אין הצדקה להשאיר את זה. אבל קחו בחשבון שזו לא חוויה נעימה לאף אחד, אלה מורים שלנו, תלמידים שלנו.
״לפעמים אנחנו גם עושים חידושים שאני מאוד רוצה בהם - שילמדו פה בצורה אחרת. אתם דור ביניים אבל עוד חמש שנים אנחנו נקלוט תלמידים שנולדו עם האייפון ביד, הם רגילים להיות איתו. אצלם הלמידה היא אחרת ואני חייבת להתחדש בהתאם. החידושים האלה יוצרים מבנה חדש של אקדמיה. באים אליי, ובצדק, עם טענות על כך שאנחנו קופאים על השמרים. אז אנחנו צריכים, וגם אתם, להבין איך אנחנו עושים project based learning וכו׳. אלה התוכניות שנעשות פה. ולתוכניות האלה יש כל מיני מחירים. אין תוכניות לקצץ. תוכנית לקצץ במהות זה לומר 'אני לא רוצה שתהיה כזה גדול'. אף אחד לא רוצה בזה, להפך״.
ה״קיצוץ״ שאת מדברת עליו נכפה עליכם מפאת מחסור בתלמידים.
״נכון, זה אחד. שתיים אלה התוכניות של הפיתוח האקדמי. אנחנו רוצים להתפתח. ההתפתחות כוללת הרבה מרכיבים – קורסים משלבי עשייה, קורסים פדגוגיים. למשל יש לנו עכשיו פרויקט אבן גבירול שמבחינתי זה פרויקט הדגל שלנו השנה. הוא שובר מסגרת של קורסים, הוא עושה פרויקטים בקהילה והסטודנטים שם מעורבים במשך שנה שלמה. זו צורה של פרויקטים שיוצרת מבנה אחר של מדעי הרוח״.
אמרת שיש ירידה בתלמידי תואר שני במסלול מחקרי אבל זה מתכנס ישירות עם העניין של העסקה של סגל זוטר. אנשים חושבים, או אולי מקווים, שהם יהיו פה סגל זוטר במשך כמה שנים וזה משפיע על הבחירה שלהם האם להמשיך פה לתארים מתקדמים. ואם אין אופק העסקה פה, אז מה בכלל העתיד של הפקולטה? לאן אנחנו צועדים?
״תשמעו, אני מומחית בתחום של התפתחות קריירה. באחד הקורסים שאני מלמדת זה מה אפשר לעשות עם דוקטור במדעי הרוח שלא באקדמיה. אם אתם חושבים שאנשים באים ללמוד מדעי הרוח והשכלה גבוהה כדי להיות חוקרים בפקולטות, זה לא בהכרח נכון. אנחנו מדברים על חלק מאוד קטן של אנשים. לא עושים תואר כדי להיות חוקרים במדעי הרוח. אם זה הוויז׳ן שלנו, אז לא צריך 230 חוקרים ובטח לא למעלה מ-500 שעות של עמיתי הוראה.
״אנחנו מדברים פה על משהו אחר. אנשים באים למדעי הרוח לעשות תואר שני ודוקטורט. כשאני סיימתי את הדוקטורט שלי לפני 23 שנה, ראיתי אנשים שעושים את הדוקטורט שני ושלישי שלהם ולא הבנתי למה להם לחזור על זה. אני כיום רוצה לעשות שוב דוקטורט. אז למה אנחנו פה? אנחנו עם הספר, פה צמח הכתב והתרבות של הציבילזציה האנושית. אנחנו רוצים שיהיו לנו אזרחים שעושים life long learning, זה מה שאנחנו באים להגיד. אז על מה אתם מדברים איתי? על כמה אנשים יכולים להספיק את זה? על זה אני בונה? אם כך אז אני פשטתי את הרגל מזמן.
״אנחנו רוצים שאנשים תוך כדי הלימודים המתקדמים שלהם ילמדו, אבל שיהיה להם ברור שהם עושים דברים נוספים. שבוגרי מדעי הרוח ילמדו בבתי הספר שלוש-חמש שנים, אבל לא כל הקריירה. לחנך את הדור הצעיר ואז להמשיך לעשייה נוספת. לטיעון שאמרתם עכשיו אין אחיזה כלכלית. הוויז׳ן הוא שאנחנו רוצים שהתלמידים יוכלו ללמוד תואר שני ושלישי, אבל זו לא הפרופסיה שלהם. יחד עם זה, שיהיו להם מלגות שמאפשרות להם לא לעשות דבר מלבד ללמוד במשך תקופה מסוימת.
״ואולי גם מודלים שדומים למה שאני עשיתי. אני הייתי מורה במשרד החינוך, מפקחת, עשיתי תואר שלישי בפקולטה למדעי הרוח יחד עם שלושה ילדים. יש כאלה גם במתמטיקה שעושים את זה. אלו לא מודלים אליטיסטיים שרק קבוצה קטנה של תלמידים מסוימים יכולים להקדיש את זמנם ללימודים. לי יש לי חזון רחב יותר. אני גם רוצה את הקבוצה הקטנה הזו אבל יותר מזה.
״אז אין לנו קיצוצים. בשם הפקולטה אני מודה להנהלת האוניברסיטה שמזמן היו יכולים להגיד לי, בצדק, שאם מסתכלים רק על ההיבט הכלכלי - אתם עולים לנו מלא כסף ואין לזה שום הצדקה. הם לא אומרים את זה. הם מבינים את המחשבה שזה לוקח הרבה זמן. אבל אנחנו צריכים להתנהג באופן אחראי. להביא את התלמידים שלנו, לא לבזבז כסף בקורסים כפולים עם מעט מאוד תלמידים. לעשות שיתופי פעולה מחקריים, להיות רלוונטיים לקהל. יש הרבה דברים״.
המעורבות של גילמן יכולה להיות רחבה על פני כל האוניברסיטה, כמו שלי כמשפטן זה עוזר, גם לו כמי שלומד מדעי המחשב זה עוזר לו. לכולם זה יכול לעזור. מרגיש לנו ששם יש פספוס מבחינת קהל יעד.
״השילובים מתפתחים עם הזמן. בנוסף, אין כמעט בית ספר באוניברסיטה שלא מציע תוכנית כמו ׳לומדים בגילמן׳ לקהל הרחב. שימו לב מה קרה במדינה, מלא ארגונים מציעים את זה גם כן. תפתחו את העיתון, כל מה שיש ב׳לומדים בגילמן׳, יש את זה עכשיו בכל מקום. האוניברסיטה מאבדת את העליונות ובמידה רבה טוב שכך.
״אפילו במדעי המחשב, עכשיו הם נהנים מהרבה תלמידים, אבל נושפים להם בעורף. ניתן ללמוד תכנות בזריזות, לדוגמה בצבא, אני שירתתי כמתכנתת אחרי קורס ממר״ם של שמונה חודשים. אוטוטו כבר גם למדעי המחשב אין תלמידים. מה עושים עם זה? יש פה שאלות גדולות. אנחנו מנסים ואני אשמח לרעיונות נוספים. יש לנו מתחרים חזקים מאוד כל הזמן. ואפרופו כלכלת השוק שחוזרת, השכלה גבוהה הפכה להיות תוכן. בדיגיטל אנשים מעבירים תוכן בפודקאסטים. בעצם אנחנו שותפים לאתגר שהוא יותר גדול וצריך לדרג איפה אנחנו שמים את המאמצים שלנו״.
אנחנו בתור סטודנטים לא יודעים מה סדר העדיפויות של הפקולטה.
״אני חושבת שהאתגר של כולנו זה שני אתגרים. אחד הוא עידוד הרישום, להגדיל את המספרים. האתגר השני, בעיניי, אפשר לעשות חברותא שיושבת ונפגשת עם מרצים וסטודנטים מעורבים, אני חושבת שמה שקורה בין יהודים וערבים במדינת ישראל כרגע הוא נורא ואנחנו צריכים לבוא ולהציע אלטרנטיבה. עשינו את זה ב׳שומר החומות׳ ואני חושבת שעבודה משותפת שלנו היא חשובה מאוד״.
______________________________________________________________________________
Comments
Post a Comment